Print this Article
Counting Sefira Yourself / Part 2
By Rabbi Moshe Pinchasi
In our previous article, we discussed the prospect of considering the Hazan’s counting as your own. We concluded that it is better to count yourself, and that even if one heard the counting from someone else with the intent to fulfill the Mitzvah, it is best to repeat the count oneself – without a Beracha.
In this article, we will discuss the universal custom for the Hazan or rabbi to count Sefirat Ha’Omer out loud. While most communities today have the custom that the Hazan counts first, many communities have an age-old Minhag that the congregation counts first and the Hazan repeats.
Make No Mistake
It seems that the custom in the times of the Rashba was that the Hazan counts first followed by the congregants. Although we explained that it is best to count oneself, nevertheless, Ribbi Yaakov Shaul Elyashar (the “Yissa Beracha”)[1] cites the Sefer Ben Yedid[2] who writes that this custom was instituted in order to let the congregants know what the right count is and avoid mistakes. This explanation is also cited by the Kenesset HaGedola[3] in the name of the Maharit [4].
However, the Yissa Beracha adds that the original custom in Yerushalayim was that the community counts first and then the Hazan. The reason for this Minhag is because if the individuals hear the counting from the Hazan it may be that they have already fulfilled their obligation. On the other hand, they may have to recite Sefirat Ha’Omer themselves, as we previously explained. Thus, the custom was that the community counts first. This explanation is also cited in the Maharashdam[5].
This may be an issue in places where the custom is that the Hazan counts first. If the community already hears the count from the Hazan, wouldn’t they be entering this issue of having already fulfilling the Mitzvah? The Kenesset HaGedola explains that while the congregants do not have in mind specifically not to fulfill their obligation with the Hazan’s counting, nevertheless, since they plan on counting themselves immediately after the Hazan’s counting, they are clearly not relying on his count but only ensuring that they will count the proper day and that their Beracha will not be in vain.
Why Repeat?
We must now understand why in those communities who count before the Hazan, the Hazan would repeat the Sefirat Ha’Omer out loud if the community already counted individually. To explain this, the Shulhan Gavoha writes[6] that there may still be some individuals who do not know how to recite the Beracha and the Sefira, and therefore, the Hazan repeats the count and has them in mind.
An additional benefit of having the Hazan recite the Sefira out loud is that those who don’t count with a Beracha due to a Halachic complication (forgetting to count one day etc.) may rely on the Hazan’s count[7]. Accordingly, the Hazan should have in mind when he recites the Beracha and Sefira out loud to count on behalf of those who cannot recite the Beracha or the Sefira for whatever reason.
In light of this, Ribbi Hayim Palacci[8] writes that while, strictly speaking, it is best that the community counts first to avoid the aforementioned issues, practically speaking, there is a real need to have the Hazan count first and let the congregation know what the proper count is. Indeed, the Yissa Beracha concludes that while the custom in his youth has been that the community counts first, upon seeing the amount of mistakes individuals would make in their counting, most synagogues in Yerushalaim have instituted that the Hazan counts first, and it is indeed an appropriate custom.[9]
Sources:
[1] או”ח סי’ ס”ה
[2] להג”ר ידידיה שמואל טאריקה זצ”ל, הל’ תמידין ומוספין
[3] סי’ תפט הגה”ט סק”ג
[4] שו”ת מהרי”ט (למוהר”מ טראני ח”א ס”ס קפ)
[5] למוהר”ש די מדינה, או”ח ס”ס א
[6] סי’ תפט סק”ו
[7] וכמ”ש האחרונים, יעו’ במשנ”ב (שם ס”ק לז)
[8] סי’ ה סעי’ יט
[9] ויש להעיר ע”מ שנהגו שהחזן אומר קודם הברכה “ברשות מורי ורבותי”, והציבור עונים “שמים”, ולכאורה נראה דהוא מכיון להוציא את הציבור יד”ח ואף הם מסכימים לצאת בברכתו, דאי לאו הכי לשם מה צריך החזן ליטול רשות מן הציבור לומר הברכה, ובר מין דין הלא מאחר שידוע לחזן שכ”א יברך לעצמו אחר שגומר הוא את הברכה, א”כ אומדנא דמוכח הוא שאינו מכיון להוציאם יד”ח, וא”כ לשם מה נוטל מהם רשות לברך. וע”פ כל הנ”ל צ”ע מה שמופיע ברוב ככל הסידורים שהש”ץ אומר קודם הברכה “ברשות מורי ורבותי”, והלא אין כוונתו כלל להוציא את הציבור, אלא להורתם את המנין הנכון והדרך אשר הילכו בה, וא”כ אין כלל מקום לזה, ולולא דמסתפינא אמינא שבטעות נדפס נוסח זה בסידורים וכבר היו דברים מעולם, ויותר נפלאתי כששמעתי אחד העם שסח לי לפי תומו שכוונתו לצאת בברכת הש”ץ ולא בספירה, בחושבו שזהו הטעם שאומר הש”ץ ברשות מורי ורבותי, וכברכת ההלל שיוצא בה יד”ח מהחזן, וא”כ נמצא שאף יוצאת מכשלה לעם מנוסח זה שהרי הש”ץ אינו מכוון לפטור את העם בברכתו, היות ויודע הוא שכולם מברכים אח”כ [ואע”פ שכ’ לעיל דלדעת שו”ע הגר”ז אין הכוונה מעכבת לצאת יד”ח למ”ד מצות אינם צריכות כוונה, מ”מ אי”ז השיטה הרווחת בפוסקים ועכ”פ אין נראה לנהוג כן לכתחילה], ולולא דמסתפינא הייתי אומר שיש לבטל את נוסח זה קודם הברכה, ואולי יש ללמד זכות ע”ז אם הש”צ יכוון בברכתו להוציא את מי שרוצה לצאת, ואז תהיה עכ”פ הצלה לאותם עמי הארץ שאינם בקיאים לספור וכמש”כ השו”ג, או כמשנ”ת לעיל כדי להוציא את אותם ששכחו לספור יום א’, דלכתחילה יש להם לבקש מאדם אחר שיוציאם בברכתו, ואם הש”צ יכוון להוציאם יהיה הדבר נקל עליהם מלטרוח כל יום ויום אחר אדם שיברך בשבילם, אך מה נעשה שכיום הש”צ יודע שאינו מוציא יד”ח בברכה זו, וכאן עמד קנה במקומו, וה’ יצילנו משגיאות בתורתו, אמן.