Print this Article
Providing inaccurate information for a cause / By Rabbi Ariel Ovadia
With over 1.5 billion users worldwide, Facebook has become a place that people flock to for real-time news and information. Last year, a study by the Pew Research Center found that 63 percent of Facebook’s users considered the service a news source. Yet, after a long set of interviews, journalists have recently exposed that the social network had intentionally suppressed articles from conservative news sources from being featured on the site’s “trending” news list – a resource which claims to indicate the most popular news articles of the day.
While Facebook scrambled to respond to these accusations of political bias, asserting that it follows rigorous guidelines to ensure consistency and neutrality; a serious backlash — from both conservative and liberal critics — erupted.
In this article we will inquire what the Halacha would be in such a scenario: can one manipulate or hide information for a purpose he deems to be beneficial for the recipient? How about for the sake of peace or other Mitzvot?
Genevat Da’at – “Stealing One’s Mind”
Misleading someone is referred to as “stealing” in numerous instances in Tanach. For example, when Ya’akov fled the oppression of Lavan’s home, Lavan accused him of “stealing” him.[1] Similarly, when the Navi tells of how Avshalom – David HaMelech’s rebellious son – slowly built the support of the masses against his father by deceiving them, he is charged with “stealing” the hearts of Am Yisrael.[2] Based on this verse, the Tosefta[3] states that the primary form of theft is the “theft” of another’s mind (by means of deception) which is likened to the “deception” of Heaven.
There is a debate amongst the Rishonim whether Genevat Da’at is a Torah or a rabbinic prohibition. The opinion of the S’mag[4] and Yere’im[5] is that it is a Torah prohibition, derived from the verse in VaYikra[6]: “לא תגנובו ולא תכחשו גו’” – “Do not steal, nor deny…”[7] Others maintain that it is a rabbinic prohibition.[8] Some distinguish between deceit in monetary matters, which is forbidden from the Torah, and deceit in other matters which is a rabbinic prohibition.[9]
Practical Applications
The Gemara in Hullin[10] details the practical applications of this prohibition. The Gemara states that one may not deceive Jews or non-Jews alike. The Gemara’s examples of deception include selling a non-Jew non-kosher meat under the pretense that it is kosher (leading the non-Jew to think the Jew was extra gracious with him[11]), pleading with a friend to attend your event when you know they anyways cannot make it, and similar scenarios.
There are also various examples of deceit in the course of business, detailed in Bava Metzia[12], such as propping the appearance of an old item so that it should look new, or dying a slave’s beard black so that he should appear young (the Igrot Moshe and others[13] rule that it is nevertheless permissible to dye one’s own beard for the purpose of being hired – if one is certain that he is capable of performing the job properly). The Shulhan Aruch[14] cites all of these examples as the Halacha.
One notable exception to this rule is when one’s friend should understand on their own what the truth is, i.e. accepted business practices, social courtesy norms and the like[15] (the many details involving the classification of various business practices as Genevat Da’at are beyond the scope of this article).
Deceiving for a Good Cause
The Poskim discuss various scenarios in which – for a good cause – it would be permitted to deceive one’s friend. The Shulhan Aruch HaRav rules that one may deceive a friend it brings them respect.[16] The Kenesset HaGedola quotes those who permit to deceive one’s friend in order to end animosity between them.[17] One can bring a proof to this from Hazal’s praise of Aharon HaKohen who would appease the two sides of a fight by telling each side that the other wishes to rectify the relationship.
Furthermore, the Pele Yo’etz[18] writes that it is permitted to deceive someone in order to prevent them from transgressing an Avera or in order to save a potential fraud victim. It seems evident from many places in the Talmud that it would be permitted also so that the deceived will fulfill a Mitzva,[19] however, it may be that this is limited only to a Mitzva of the deceived not the deceiver.[20] It would seem obvious that this would only be permitted as a last resort.[21]
Conclusion
In the case of Facebook’s misrepresentation of their news service, it would seem that even if they would do so for a real important cause, there should be no need for them to claim their news are an accurate representation of what the public is actually interested in. They could have instead promoted issues they deemed important, as news organizations do routinely. Perhaps, once this manipulation was exposed, it would now be permitted for all to make unfounded claims about their new sources, as people already assume there may be some bias behind most news services, and thus the laws of Genevat Da’at would not apply.
[1] בראשית לא, כז
[2] ש”ב טו, ו
[3] ב”ק פ”ז ה”ג
[4] לאוין קנה
[5] יראים השלם סי’ קכד
[6] יט, יא
[7] עי’ ריטב”א בחידושיו לחולין (צ”ד ע”א) שהביא את דבריהם והעיר דמהאי קרא משמע דאסור רק ב’עמיתך’ דהיינו ישראל.
[8] סמ”ק סי’ רסא, ב”ח חו”מ סי’ רכח (ד”ה ואף אם), וכן דייק בס’ עבודת המלך (פ”ב מהל’ דעות ה”ו) דהיא דעת הרמב”ם ממה שהשמיט איסור זה בסהמ”צ, ע”ש. וע’ בקרית ספר (פי”ח ממכירה) דס”ל שהוא דאורייתא.
[9] כ”כ בעבוה”מ שם בדעת היראים הנ”ל
[10] צ”ד ע”א
[11] ע’ פרישה
[12] נ”ט ע”ב – ס’ ע”ב
[13] יו”ד ח”ב סי’ סא ועוד פוסקים, הובאו דבריהם בס’ אורך השולחן להגרי”ד כהנא שליט”א (רוחב השולחן סי’ רכח ס”ט ד”ה לצבוע)
[14] חו”מ סי’ רכח סעיפים ו’ – כ’
[15] חולין שם בסוף העמוד, ושו”ע סע’ ו’, וכן בסעיפים יג ויד ע”פ הגמ’ בב”מ הנ”ל
[16] אע”פ שמרן בשו”ע שם ס”ז רק כתב להתיר להביא כלי ריקן לבית האבל לכבודו, ע”פ הגמ’ בחולין שם, הגר”ז בשו”ע שלו כתב דה”ה בכל שאר גנ”ד לכבודו, הובאו דבריו בפתחי חושן (גניבה ואונאה, פט”ו הערה לו). ולפי הטעם שכתב שם רש”י דגדול כבוד הבריות היה מקום לומר דה”ה לשאר כבוד הבריות, אלא דצ”ע אם אפשר לדמות ציורים שונים דהרי לא בכל דוכתא דחינן איסורא משום כבוד הבריות [וע”ע בס’ אורך השלחן (קומת השולחן שם) שהקשה דכבוד הבריות רק דוחה ל”ת דרבנן, ולד’ העבוה”מ הנ”ל דגנ”ד שאינה של ממון היא דרבנן יש ליישב].
[17] חו”מ סי’ רכח (הגה”ט אות יב) בשם הדמשק אליעזר עמ”ס חולין
[18] ערך גניבה, הובאו דבריו בפתחי חושן שם ועוד פוסקים
[19] כ”כ בשו”ת שמן ראש (סי’ סד) כן הוכיח בס’ אורך השולחן (קומה”ש ס”ו אות ח’ מהרבה מקומות בש”ס ובמדרשים, וע’ תוס’ ב”ב ח’ ע”א ד”ה יתיב.
[20] כן העלה בס’ אורך השולחן (קומה”ש שם), וכן הוכיח בס’ לרעך כמוך (ח”א גנ”ד פ”א הערה יב) מרבינו יונה בשע”ת (ח”ג אות קעח ואילך) שהתנה דשקר לצורך מצוה ודרישת שלום רק מותר היכא שאין למשקר טובת ממון ואין הפסד לחבירו, והיכא שנגנבת דעתו חשוב הפסד לו אא”כ יש לנגנב ריוח שמקיים מצוה וכיו”ב. ומשמע מהפוס’ דלעניין זה ת”ת שאני דאפי’ יש הפסד לנגנב שרי לגנוב דעת רבו ללמוד תורה כמבו’ בזהר פר’ יתרו (צ”ג ע”ב) שהביאו הפוס’ וכעובדא דסוף ברכות (ס”ב ע”א) א”ר עקיבא פעם א’ נכנסתי אחר ר’ יהושע לבית הכסא כו’.
[21] וכ”כ גם בס’ לרעך כמוך (שם), דומיא דלה”ר לתועלת שרק הותר אם אין שום דרך אחרת.