Print this Article
Fulfilling the obligation of Kiddush via listening
By Rabbi Moshe Pinchasi
Shomea K’Oneh
Generally, it is better to do a Mitzvah yourself than have someone do it on your behalf (i.e. Bedikat Hametz, preparing for Shabbat etc.)[1]. However, with regards to Berachot, one does not have to try and recite the Beracha himself, and can rely on hearing it from someone else. The Tosefet Shabbat[2] explains that this is because the listener is considered as though he is actively reciting the Beracha, based on the concept of “Shomea K’Oneh” – hearing is like reciting. Furthermore, fulfilling a Mitzvah in a public way, rather than doing it individually, shows a greater sense of respect, as the Pasuk says[3]: “B’Rov ‘Am Hadrat Melech” – in the multitude of people is the King’s glory.
However, this requires that the listener hears each word carefully with the intent to fulfill the Mitzvah[4]. This is why, with regards to Birkat HaMazon, the Halacha is that one should recite the Beracha himself and not rely on hearing it from someone else[5]. The Magen Avraham[6] writes that this should be the case with Kiddush as well, as it is a longer and more detailed Beracha than usual. Still, the accepted Sephardic custom is that the Ba’al Bayit recites the Kiddush while everyone has the intent to fulfill the Mitzvah via listening to his Beracha[7].
Missing Words
One may find himself in a situation where it’s hard to hear the Kiddush word for word, either because it is a large event or because the one who is reciting the Kiddush swallows words or might not know how to recite it properly. Obviously, it is best to choose someone who can recite the Kiddush loud and clear, but it is not always an option. In such a case one should recite the words of the Kiddush silently along with the Mekadesh[8] while observing the Kiddush cup, so it should be considered as though he recited the Kiddush on the cup[9].
[With regards to which parts of the Kiddush must be heard in order to fulfill one’s obligation, the Ohr L’Tziyon writes[10] that generally it suffices if one hears just the Shem u’Malchut, the end of the Beracha and the essential portions. Since the purpose of the Kiddush is to sanctify the Shabbat and to remember Yetzi’at Mitzrayim, one would have to hear those portions[11].]
Early Shabbat
The Aharonim discuss an interesting scenario, in which one may have accepted Shabbat early but wants to hear the Kiddush from someone who did not accept Shabbat yet. Rav Akiva Eiger [12] does not reach a conclusion with regards to this case. However, Hacham Ovadia Yosef[13] cites the Ritva[14] who writes that one who is obligated to keep Purim on the fifteenth of Adar (as a dweller of a walled-city) can read the Megilla for one who is obligated to read it on the fourteenth, because eventually he will also be obligated. Accordingly, Hacham Ovadia and others rule, that in this scenario one may recite the Kiddush for his friend who already accepted Shabbat even if he himself did not accept Shabbat.
Sources:
[1] קידושין מב.
[2] סי’ רעג סק”י
[3] משלי י”ד כ”ח
[4] ר”ה כט.
[5] או”ח סי’ קפג ס”ז
[6] סי’ קצג סק”ב
[7] בא”ח (ש”ב פר’ בראשית סעיף טו) ובשו”ת יחו”ד (ח”ו סי’ כו) ועוד, ודלא כהמנהג שהובא בברכ”י (סי’ רצה סק”ה) ובפתח הדביר (סי’ רעג סק”ד)
[8] ע’ הגרע”א בתשובה (מהדו”ק סי’ ז) באופן שיש להסתפק אם המקדש הוא בר חיובא להוציא את השומעים [כגון נער בר-מצוה, שמסופק לנו אם הביא ב”ש], שצריכים השומעים לומר עמו מילה במילה, וכדי שלא תהא ברכתם ברכה לבטלה [שהרי מתכוונים הם לצאת בברכתו של המקדש, ועל הצד שהוא בר חיובא הרי הוא מוציא אותם בברכתו, וא”כ ברכת הגדול היא לבטלה] יסמכו השומעים על הפתיחה והסיום של הברכה מהמקדש, ורק יאמרו בעצמם את נוסח הברכה [ואמנם באחרונים העירו ע”ד, דהא מדברי השו”ע (סי’ קצד ס”ג, ועוד מקומות) נראה דס”ל דא”א לצאת יד”ח שומע כעונה, כשחצי הברכה היא בשמיעה וחציה באמירה, ואכמ”ל], וא”כ נראה דלדבריו בנידון דידן דאף אינו שומע את פתיחת הברכה וחתימתה, יש לשומע לומר יחד עם המקדש את כל נוסח הברכה [וקצת יש להעיר בזה על הבא”ח (שם) שכ’ להשיג בדין זה על הרע”א, ולכאורה בנידון דידן אף הרע”א אודויי מודי דיש לשומעים לומר את כל הברכה מתחילה ועד סופה, וכנ”ל, ודו”ק]
[9] בא”ח (שם) ובשו”ת ר”פ (או”ח ח”ב סי מא) וכ”כ באול”צ (ח”ב פ”כ ס”ג) ובמאור ישראל (ח”ג עמ’ שכח).
[10] ח”ב פ”כ ס”ג
[11] ע’ יבי”א (ח”ב או”ח סי’ יב אות יח), ובאה”ל סי’ רעא (ס”א ד”ה מיד)
[12] הג’ שו”ע סי’ רסז
[13] ח”ח סי’ מו אות ו
[14] הל’ ברכות (פ”ה ה”ג)